ההתמודדות עם משבר במשפחה 

משבר הינו מצב בו ישנו אירוע חריף הגורם לפגיעה באיזון האישי והמשפחתי. התמודדות עם משבר דורשת כוחות נפשיים רבים, כמובן בהתייחס לאופי האירוע ולעוצמתו.

משפחה הנקלעת למשבר (בינאישי, כלכלי, בריאותי, פיטורין, מוות וכדומה) התחושה הראשונה המציפה שמדובר בגל ענק המציף את הכל ואת כולם, שקשה לצאת ממנו ולא תמיד יודעים כיצד נושמים את הנשימות הראשונות מחוץ לגל. התחושה היא שיתוק, בעיקר רגשי. במטרה לצאת מהשיתוק הרגשי, מהחרדה, מהיאוש ומהפחד - יש לקחת החלטה אמיצה ולוותר, בשלב ראשון, על תחושת האשמה והאשמה של האחר.

יש להשקיע את הכוחות במציאת פתרונות יעילים ומקדמים ולא בהאשמה עצמית ו/או האשמת אחרים בהיווצרות הבעיה. בשלב ראשון, יש להניח לרגשות כעס, טינה, אכזבה וכדומה, כשהמטרה הינה שיתוף פעולה של כל חברי המשפחה המסוגלים לכך.

•  עריכת סדר עדיפויות וקדימויות:

במצבים בהם המשפחה מתמודדת עם יותר מבעיה אחת, חשוב לעשות סדר עדיפויות ולהתייחס לדברים החשובים יותר ברגע נתון. לבחון מה הבעיה הדחופה ביותר לטיפול ולהתייחס אליה. לאחר מכן אפשר לעבור לסוגיה הבאה. סדר עדיפות וקדימויות הכרחיים כדי לקדם באופן יעיל את להשגת מטרה.

המפתח להתמודדות מוצלחת ויעילה עם מצבי משבר, הוא לטפל בסוגיה אחת בזמן נתון, במקום להרגיש הצפה שבה כל הבעיות והקשיים מקבלים את אותו משקל ולא יודעים מה לעשות קודם. אנשים הפועלים מתוך חרדה ו/או פאניקה, אינם מאפשרים לעצמם לעצור לרגע, לבחון אפשרויות שונות ולנסות למצוא פתרונות מגוונים ויצירתיים.

•  "להיכנס לנעליים של האחרים" -אמפטיה:

כאשר מתרחש משבר חריף, כל בני המשפחה מרגישים הצפה רגשית, חרדה, מתח ופחד מפני הבאות. במצב זה, קל מאוד ללכת לאיבוד ברגשות של עצמך ולשכוח שיש גם אחרים השותפים למשבר, גם הם חווים קשיים ורגשות עוצמתיים. למעשה מה שקורה לבן משפחה אחד, משפיע אוטומטית על כולם. כאשר מתמקדים רק באדם שהוא לכאורה המקור למשבר, ההתמודדות היא חלקית בלבד.

הכרחי לשים לב האם ישנם ילדים במשפחה הזקוקים לתשומת לב ולתמיכה נוספת. ילדים עלולים לבטא את קשייהם הרגשיים באמצעות ACTING AUT בבית הספר או בבית, התפרצויות בכי וכעס, הסתגרות והימנעות, קשיים בהרדמות וכו'. לעיתים כאשר בשל הנסיבות, איננו יכולים להקדיש את תשומת הלב להם הילד זקוק - חשוב להעזר בחבר או בבן משפחה. יש לעודד את הילד לשוחח עם מישהו קרוב על רגשותיו.

בשעת משבר טבעי להרגיש עצוב, מוטרד, כועס ומודאג. אך חשוב להכיר בכך שגם בני המשפחה האחרים מרגישים כמוך. יש לאפשר לכל אחד מחברי המשפחה להביע את רגשותיו. עודד אותם לדבר על חוויתם או פנה לאיש מקצוע שיסייע בידי המשפחה להתארגן סביב המשבר.

•  לפתח רשת תמיכה משפחתית וחברתית:

לעיתים אנשים מתפתים להסתיר את המשבר מהסביבה, בעיקר כאשר מדובר במשבר שמתבישים בו (גרושים, פיטורין וכו'). חשוב להבין שאינך היחידי או הראשון שהדברים קורים לו - כל אדם, בשלב כזה או אחר בחייו עובר משבר כלשהו. לכן, חשוב ונכון להעזר במשפחה, חברים, קהילה מורחבת, קבוצות תמיכה ספציפיות או כל מקור אחר היכול לסייע. יש לזכור כי אנשים רבים ישמחו לסייע בידך ללא כל שיפוט ושיקול דעת מוטה.

•  ארגון מחדש של המשפחה:

במידה והתא המשפחתי אינו מתפקד באופן יעיל במצב המשברי. יש להתאים את התא לסיטואציה החדשה ולצרכים המשתנים. שינויים (לעיתים זמניים) בדינמיקה המשפחתית מהווים צעד חשוב בהתמודדות. יש לשוחח עם חברי המשפחה על השינוי העומד להתרחש ועל כך שהדברים נעשו מתוך מחשבה ומאמץ למצוא פתרון אופטימלי בשעה זו.

•  לא להיתקע בעבר:

אחד הסימפטומים במצבי משבר הוא החזרתיות למה היה וכיצד אפשר היה להתנהל אחרת. יש לזכור כי מה שנעשה, לא ניתן לשנות. במקום לבזבז זמן וכוחות מיותרים על איך אפשר היה לעשות אחרת, חשוב לטפל בדברים "כאן ועכשיו", להתחיל לשנות את הטעון שינוי ולהתמקד בעתיד המשפחה. כדי להיות מסוגל לערוך שינוי, חשוב להבנות תוכנית ולהיצמד אליה תוך גמישות והתאמה למציאות.

להפסיק את ההלקאה העצמית, האשמה העצמית והמחשבות "מה היה אם....". אין בכך כל תועלת והם זוללי אנרגיה אשר לא מותירה כח להתמודדות יעילה ואפקטיבית.

גם במשברים החריפים ביותר, עליך להרשות לעצמך להאט מעט את קצב העשיה ולהיות קשוב למתרחש בתוכך ובסביבתך הקרובה. יותר מכך, לעיתים יש לקחת מרחק מהסיטואציה כדי לחזור ולטפל בה טוב יותר. אל תהיה "קדוש" אלא מחובר לכוחתיך, כולל הפסקה קלה כשאתה מרגיש זקוק לכך. שוחח עם המשפחה על המשבר ועל הדרך בה כולם מתגייסים (בהתאם ליכולתם, לגילם ולכישוריהם) כדי לעבור אותו על הצד הטוב ביותר.

החשוב מכל: להכיר בכך שאין לנו שליטה על הכל, פשוט משום שאין לנו כוחות כאלה. כשאדם מפסיק לצפות מעצמו להיות "סופרמן", ניתן להתחיל לעשות בחירות מציאותיות בעיקר במצבים הקשים ביותר.